<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן מ"ח</h1>
<h2>דף מה:</h2>
ותו קא מיבעי' ליה המלוה את חבירו כלי כסף או כלי זהב על ידי קבלן ולאחר זמן בא המלוה אצל הלוה ואמר לו פרע לי את שלי ואמר לו מנה הלויתי לך על אותו משכון שהלוית לי פרע לי ואשלמנו לך וכששמע המלוה כך בא לו אצל הקבלן ואמר לו תן לי את כלי שהלויתי לפלוני על ידך והלכו שניהם אצל הלווה ואמר להם אינני מעכב אלא פרע לי המנה שהלוית ממני עליו כיצד עסק הדין ביניהם מי אמרינן כיון דלא (הזמינו) [האמינו] אלא ע"י קבלן מחייב זה למלוה לשלם לו את כליו שהשאיל לזה על ידו (לאחר) [ואחר] כך אם תובע השואל (כלים) [כלום] מן המשאיל יבואו בין שניהם לדין או דילמ' כיון דלא אמר לו בשעת שאלה ע"י עדים פרע לי מגו דאי בעי שואל אמר החזרתיו כדקיימ' לן [שבועות מ"א ע"ב] המלוה את חבירו בעדים כו' ובב"ת [מ"ה ע"ב] המפקיד אצל חברו בעדי' אין צריך להחזירו בעדי' ומהמנינ' ליה כי אמר נמי [ה]לויתי לך עליו במשכון כדי שיהא אצלי עד שתפרע לי הימנה מהימן ולאו כל כמיניה דמשאיל לאישתעי' דינא בהדי שואל ותו אם תמצא לומר דלישתעי דינ' משאיל בהדי שואל מי נשבע ישבע שואל שכך וכך הלוה לו על המשכון דמגו דמצי אמר החזרתיו לך כי אמר כך וכך יש לי עליו מהימן בשבועה אי דילמ' משאיל נשבע שלא לווה הימנו כלום עליו. [והשיב רבינו גאון יעקב ר' שלמה ב"ר שמשון זצ"ל] וששאלתם המשאיל את חברו כלי כסף וכלי זהב כו' אם אותו הקבלן קבלן מידו מיד המשאיל ונתנו לשואל אין למשאיל על השואל כלום ואין יכול השואל לטעון עליהם ואין ידו על העליונה ולאו בעל דברים דידיה הוא והרי הוא כאיש נכרי דאמר ליה מר בר אמימר לר' אשי [ב"ב קע"ד ע"א] הכי קאמר אבא תן לו ואני נותן אין למלוה על הלוה כלום ולא [היא לא] הוה מיפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד אבל אם נעשה לו קבלן כשאר קבלנים שאמר לו תן לו ואני נותן או אפי' קבלן הקבלן בידו והתנה על מנת שאפרע ממי שארצה נמצא השואל בעל דינו ואם לאחר מיכן לוה על הכלים מן השואל הרי הן כאילו החזירן לו ויכול לטעון עליהן וידו על העליונה לישבע או להפך השבועה על חבירו.
<h2>דף מז:</h2>
ותו קשיא לי בפרקי' דואילו הן נשבעי' דתניא ר' אומר טורח שבועה זו למה משום וכו' משום דאית ליה כבן ננס דאמר כיצד באין אילו ואילו לשבועת שוא דמאי קשי' ליה מי לא תיקון רבנן שבועת היסת בכי האי גוונא דאתי לידי שבועה כדאמר ר' נחמן [קידושין מ"ג ע"ב] אמר לשנים בואו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן אתה אומ' בגרושין ובדיני ממונות ומותבינ' עלה עד דאמרינ' והשת' דתיקון רבנן שבועת היסת ומשתבעי הני עדים דיהבינ' למלוה ומשתבע מלוה דלא שקיל ליה ופרע ליה לוה למלוה וש"מ מיהא דלא משגחינ' לשבועת שוא והשת' נמי קא מבעי' לי אי חיישינן להא או לא. [והשיב רבינו גאון יעקב ר' שלמה ב"ר שמשון זצ"ל] והא דאמ' ר' טורח שבועה זו למה סבירה ליה כבן ננס מאי קאי מיבעי' ליה הא כל הני דמתני' שנשבעי' ונוטלי' תקנת חכמי' היא ולא סבירה ליה לר' כהא דחנוני על פנקסו ומשום הכי דסביר' לן השת' דתקון רבנן שבועת הסת להכי אין הלכה כמותו דר' בהא דוודאי לדידיה ולבן ננס לא סביר' בהאי דמס' קידושין דמשתבעי עדים ומשתבע מלוה משום הכי לית הלכתא כוותיה ועוד הא הדר ביה דקאמרינן קבלה או לא קבלה מיניה כו'.
